סעיף א (א) שמונה מיני טריפות. ראיתי להזכיר מה שנראה לפענ"ד בדברי הש"ע בסי' זה שמלמדנו ששמונה סוגי טריפות הן דלכאורה מה נ"מ יש בזה במה שעמדו על המספר והם שמונה הא כל א' מבואר במקומו להלן בכל פרטי דיניו וכלליו (וכמ"ש הש"ך מס"ק ב' עד סוף הסי') והנה לפי מש"ל סי' ל"ז (ס"ק נ' בתנאי הב' דתרתי לריעותא) דלא הוי תרלר"ע אלא אם השני ריעותות הם מסוג א' כגון ששניהם מורים שהוא מסוג נקב אבל אם ריעותא אחת מעידה שהיא מסוג חסר והריעותא הב' מעידה שהיא מסוג נקב לא הוי תרלר"ע עיי"ש לכאורה י"ל בפשיטות שיש נ"מ בזה לענין תרלר"ע כאמור אבל מה נעשה לאלו הדעות דס"ל להכשיר כל תרלר"ע (וכמ"ש שם ס"ק מ"ח) ובפרט לפי מ"ש שם מהפרמ"ג דאפי' לדידן דאסרינן כל הרלר"ע מ"מ לא הוי אלא חומרת האחרונים עיי"ש בודאי אין מקום לתרץ כן וגם צריכין להבין למאי נ"מ כ' ששמונה הם והו"ל לומר סוגי הטריפות הן ד"ן חנ"ק נפ"ש ועוד דאם בא לחשוב המספר של הסוגים מדוע חיסר פרטן והול"ל ובפרטן הם שבעים טריפות (כמש"ל ס"ק ג' מהרמב"ם) ומדוע חשב רק המספר של הסוגים ונראה לפענ"ד דמש"ה חשיב רק המספר של הסוגים שהם מהללמ"מ משום שיש בזה נ"מ גדולה לדינא לענין לאו דבל תוסיף ולאו דבל תגרע דהאומר שיש יותר מאלו סוגים ה"ה עובר על בל תוסיף והאומר שיש פחות מסוגים הללו ה"ה עובר על בל תגרע וכמ"ש ברמב"ם ריש פ"א מה' ממרים וע"פ ביאור הפרמ"ג בפתיחתו להאו"ח חלק א' אות ל"ז דהאומר שיש מן התורה יותר מהמספר שיש מהללמ"מ בביאור פרט הענין שכתוב בתורה ה"ה עובר על בל תוסיף וכן הגורע ואומר שיש פחות מהמספר ממה שההללמ"מ מבאר פרט הענין שכתוב בתורה הרי עובר על בל תגרע עיי"ש וה"נ אם אומר שיש מה"ת תשעה סוגי (ולהמ"ד דס"ל שתשעה סוגי הן כמש"ל סק"ח האומר שיש עשרה) הרי עובר על בל תוסיף וכן האומר שאין מה"ת רק שבעה סוגים מהלל"מ (או שמונה למ"ד שיש תשעה) דעובר על בל תגרע (והרבה יש לפלפל בענין זה לענין זקן ממרא אם נעשה עי"ז זקן ממרא שאומר שיש סוג א' יותר או שמחסר סוג א' כי הלא הוי עיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ואיכא תורה ויורוך ויש בזה כל הפרטים שהותנה בש"ס סנהדרין דף פ"ח ע"ב ועי' בר"ן בחידושיו לסנהדרין שם וברמב"ם פרק ד' מה' ממרים ובנושא כליו שם ואין כאן מקומו ולא באתי בזה רק לעורר המעיין) (ב) מיני טריפות. עי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' י"ט שעמד על המחקר במנהג העולם אם נמצא טריפה תח"י בעוף או בהמה מוכרה ונותנה לנכרי ואלו בקרא כתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וכו' ומבואר במכילתא שהוא ציווי ליתן כל טריפה לכלב דוקא וקשה במנהג העולם על מה סומכין והאריך טובא וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה במנחת חינוך מצוה ע"ג שהניח ג"כ בצ"ע במה שכל מוני המצות לא חשבו דיש מ"ע גבי טריפה להשליך לכלב וכמ"ש התוס' בש"ס יומא דהוי מצוה להשליך ולפ"ז באוכל טריפות עובר בלאו ועשה וכמובא בש"ס פסחים פ"ב והביא לשון הפייטן דמוסף מיום א' דשבועות שחשב זה לעשה עיי"ש ועי' בס' בגדי שש הספרדי חיו"ד בסי' זה אות ג' מה שפלפל בענין זה. אולם יותר מזה הקשה בחקרי לב שם דהא מבואר להדיא להיפוך ברמ"א לקמן סי' קי"ז דבנזדמן לו נבילה וטריפה בביתו דמותר למוכרה לנכרי ועי"ש בש"ך סק"ח אמנם מצאתי בס' יסוד מורא להר"א אבן עזרא בשער השני שכ' שם לדרכו שהכניסו מוני המצות דברים שאינם מצוה רק רשות כמו לגר אשר בשעריך וכו' וכן לכלב תשליכון אותו דאינו מצוה רק הוא דבוק למש"ל ואנשי קדש תהיון לי ובשר שנטרף אינו למאכלך רק לכלב השומר צאנך עיי"ש ומבואר מדבריו דאין זה לחיוב רק רשות ורחוק לומר שגאון קדמון כזה נעלם ממנו דברי המכילתא הנ"ל ומן הסתם הבין הוא מדברי המכילתא שאינו בדרך ציווי רק בדרך רשות או שמצא דברי חז"ל במקום אחר שמבואר כדבריו ואולי י"ל שע"ז סמכו כל הפוסקים והרמ"א דלא חשבו אותו לעשה מה"ת וס"ל שהוא רשות וצ"ע (ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ד): (ג) טריפות. עי' ברמב"ם פרק יו"ד מהלכות שחיטה הלכה ט' שחשב ע' מיני טריפות שנכללו  תשובה בח' סוגים הללו וע"ש בכ"מ ובשפ"ד ס"ק ט' וכ' עוד ברמב"ם שם הלכה י"ב וי"ג וז"ל ואין להוסיף על טריפות אלו כלל שכל שאירע לבהמה או לחי' או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי דורות הראשונים והסכימו עליהם בבתי דיני, ישראל אפשר שתחי' ואפי' נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות וכן אלו שמנו ואמרו שהם טריפה אעפ"י שנראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחי' מהם אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר ע"פ התורה אשר יורוך עכ"ל וכ"כ בס' החינוך סי' ע"ג ועי' בבכור שור לחולין דף נ"ח מ"ש ע"ז ועי' בס' דעת תורה בפתיתה לה"ט אות י"ט מ"ש ע"ד הבכ"ש והרא"פ בזה וכתב בב"י דבכל הטריפות אין חילוק בין אם נעשה ע"י אדם או על ידי חולי עיי"ש: ובענין זה דאין להוסיף על הטריפות הנ"ל דע שהתב"ש סי' ל"ג סק"א כתב בדין דבע"ח שאינו יכול לחיות ע"י המראה והלעטה דאע"ג דקיי"ל דאין מוסיפין על הטריפות וטריפות זו לא הוזכר במשנה וגמ' כלל י"ל שלא מנו חז"ל דבר פשוט וידוע לכל שא"א לבע"ח לחיות בלי אכילה ושתי' לכך סמכו בזו על הכלל שאמרו במשנה זה הכלל כל שאין כמוה חי' טריפה עכ"ד. אולם יעיין בכנפי יונה שם שעמד בסברא זו ומדחה זה בשתי ידיו דהוא נגד השכל דאטו משום דסופה למות מחמת דבר אחר תהי' אסורה אלא מעתה בהמה שאכלה סם המות תאסר או חסמה בחסם שא"א להסירה תטרוף עיי"ש ודברים אלו הם כלל גדול ונ"מ בכמה ענינים בה' טריפות ושמור זה: ועיין ש"ס חולין דף נ"ו סוף ע"א דכל הטריפות שבבהמה ה"ה בעוף ועי' מ"ש בזה בס' תפארת ישראל על המשניות חולין פרק ג' משנה ג' אות מ"ז ועי' ביאור הגר"א סי' ל' ס"ק א' ועי' ברמב"ם שם שכ' דטריפות שמנו חכמים בבהמה יש כנגדן בעוף ויתר בעוף שני טריפות ויש טריפות שאין בעוף ועיי"ש בכ"מ ועי' בס' החינוך שם שכ' דהחשבון כלל הטריפות שאפשר שימצא בבהמה וחי' ועוף עולה בפרטן ע"ב מיני טריפות וא' שיש בעוף יותר על בהמה ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע עכ"ד ועי' בפר"ח ריש סי' ל' ובשער המים כאן סק"א ובתפארת למשה על היו"ד כאן בד"ה בב"י בסי' כ"ט ובד"ה שוב מצאתי: ועיין רמב"ם פ"ג מהלכות שחיטה הלכה י"ט שמנה מנין הנבילות שהם ו' ועי' בפרמ"ג בפתיחתו להלכות שחיטה בד"ה עוד ובפתיחה להל' טריפות בד"ה והנה הר"מ מ"ש בדברי הרמר"ם בזה והנ"מ שיש בין נבילה לטריפה ע"ש ועי' בתורת יקותיאל כאן שכ' שיש נ"מ בין נבילה לטריפה לענין ספח עיי"ש ועי' במנחת חינוך מצוה ע"ג אות א' מ"ש עוד נ"מ בין נבילה לטריפה עיי"ש (ועיין בדברינו לעיל סי' כ' ס"ק כ' וסי' כ"ה ס"ק מ"ג). והנה בש"ס חולין דף מ"ח ע"ב ועוד בכמה דוכתי שם איתא דאין לדמות טריפות זו לזו. ועי' ש"ס ב"ב דף ק"ל ע"ב ברש"י בד"ה בטריפות שכ' הטעם שאין חיות האברים שוה זה לזה עיי"ש ועי' בפרי תואר סי' ל"ב סק"ב שכ' בלשונו דאין ללמוד טריפות זה מזה לאסור בניקב כי מי עמד בסוד חז"ל לדעת נקב הממית ושאינו ממית דאין יודע ענין זה אלא חכמים בקבלתם מהללמ"מ וגם בעוצם חכמתם הם ידעו הבין ולא אנחנו עכ"ל ועי' פר"ח סי' ל"ג סק"ג ובשו"ת שבו"י חלק א' חיו"ד סי' נ': ולענין טריפות אדם. עי' באהע"ז סי' י"ז סעי' ל"ב ובב"ש שם ס"ק צ"ז שכ' שם דלא דמי טריפות אדם לטריפות בהמה עיי"ש ועי' בפר"ח לקמן סי' ל"א סק"ז ובפרמ"ג בשפ"ד שם סק"א ובתב"ש שם סק"ו מ"ש בזה ועי' בס' מלך שלם הספרדי סי' מ"ז ובשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' נ"ב ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' כ"ב ובשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ' באמצע התשו' ובשו"ת בית שלמה ח"ב סי' מ"ז באמצע התשובה: (ד) הן. דע דבירושלמי ביצה פ"ג הלכה ה' איתא דיכול לבדוק הטריפות בבית אפל עיי"ש ובמפרשים שם שכ' דלא חיישינן שמא מתוך האפל לא יוכל לבקר היטב ועיי"ש בקרבן עדה בד"ה אמר לספק לבר דמבואר מדבריו דמ"ש דמותר לבדוק הטריפות